מהו בקע מפשעתי?
בקע הוא מצב בו רקמה או איבר חורגים ממקומם ויוצאים דרך פתח כלשהו בדופן הבטן (פתח טבעי שקיים בגוף, או חתך שנוצר בניתוח).
במקרה של בקע מפשעתי, הפתח שדרכו יוצאת תכולת הבקע הוא הפתח דרכו עובר צינור הזרע אצל גברים, ואילו אצל נשים זהו הפתח דרכו עוברת הרצועה העגולה שתפקידה לקבע את הרחם במקומו.
לעיתים הבקע לא יוצא ממש דרך הפתח הטבעי, אלא יוצר חולשה בדופן הבטן שדרכה הוא מתבלט.
בקע מסתמן כבלט במפשעה, כאבים במאמץ או בזמן פעילות גופנית, ובישיבה ממושכת.
הבדיקה הפשוטה והאמינה ביותר לאבחנת בקע היא בדיקה גופנית על ידי כירורג, ובמקרים פחות ברורים, או במקרה של בקע קטן יותר, ניתן להשתמש באולטראסאונד של המפשעות.
אם הבקע לא מפריע, אפילו לא אסתטית, אין צורך לטפל בו. אולם ממחקרים שונים אנו יודעים כי 70% מהבקעים יהפכו בסוף להיות סימפטומטיים ויצריכו טיפול.
הטיפול הניתוחי בבקע מפשעתי:
טיפול בבקע מפשעתי נעשה על ידי הנחת רשת הסוגרת את החסר (חור) בדופן הבטן. ישנן שתי גישות מקובלות לבצע זאת:
- גישה לפרוסקופית: זו הגישה הנפוצה. בגישה זו הנחת הרשת נעשית דרך חתכים קטנים יותר: אחד בטבור ועוד שניים קטנים לאורך קו האמצע של הבטן. לגישה הלפרוסקופית יתרון בתיקון של בקע דו צדדי (אין צורך להוסיף חתך נוסף). בנוסף, בגישה זו ההחלמה מהירה יותר, צריכת משככי הכאבים פחותה, והצלקת מזערית. עם זאת, היא אינה מתאימה לתיקון בקעים גדולים במיוחד.
- גישה פתוחה: בגישה הפתוחה הנחת הרשת נעשית דרך חתך מפשעתי. גישה זו מתאימה במיוחד במקרים של ניתוחי בטן קודמים.
בשתי הגישות הניתוחיות, מרכיב הכרחי להצלחת תיקון הבקע הוא שימוש ברשת. הרשת יוצרת מעין שלד שלתוכו אחר כך גדלים תאי הגוף ומכסים את הפגם של הבקע.
הסיבוכים הנפוצים בשתי הגישות: הישנות של הבקע (3% ב-10 שנים), וכאבים כרוניים כתוצאה מהנחת הרשת (3-7%).
מה חשוב לדעת לפני הניתוח
- הניתוח כולל אשפוז של לילה אחד לאחר הניתוח.
- לרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כשבוע לאחר הניתוח.
- אין לבצע פעילות גופנית מאומצת או להיכנס לים/בריכה במשך 3 שבועות.
